(ברכות ס.) יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי: (שם) משמועה רעה לא יירא, מה טעם ? נכון לבו בטוח בה' כריתות ו: ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה. ופירש"י ולאו מילתא היא - דלא ליעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא בישא ומצער נפשיה ומיתרע מזליה: הרי לנו גמרות מפורשות שהפחדים וזהירות יתירות יתר על המידה שכמובן מביא על האדם פחדים וחרדות בזה עצמו ממשיך על עצמו יסורין ל"ע.
ובכן העצה היעוצה לא להקל ראש ולא לסגור א"ע יותר מדאי אלא לבטוח בה' ולהתנהג בדרך הממוצע וכפי שהוכח אצל הרבה אנשים ששמרו על עצמן במאד ולבסוף קרה מה שקרה והוסיף האדם גדול הנ"ל בדרך הלצה שלכן נקרא הנגיף "כבוד" שמזה יונק החיות שלו וכשלא מכבדים אותו כראוי עוזב והולך לו, וכמאמר הידוע כל הבורח מן הכבו"ד הכבו"ד רודף אחריו וכל הרודף אחר הכבו"ד (שאינו פוחד ממנו) הכבו"ד בורח ממנו.
בספר מעשה החזו"א מביא ממקור מוסמך שבעת מגיפת השחפ"ת צווה החזו"א לפתוח ת"ת בסמוך למלונית שהוקצה להחולים כדי להגן בכך על החולים ולא חשש שאדרבה וכו' כי התורה מגינא ומצלא וזוהי דעת התורה האמיתית.